סיפור משפחתי 👪

בן 67, צלול ועצמאי, ברקע סוכרת בלבד. פנה למיון בשל הופעת כאב צווארי עז מזה 24 שעות וחולשה כללית. במלר"ד נמדד חום 39 והחולה נראה סובל ופוטופובי. בבדיקתו רושם לנוקשות ניכרת של הצוואר ולכן הותחל בירור וטיפול אמפירי כחשד גבוה למנינגיטיס בקטריאלית, כמובן לאחר 2 זוגות של תרביות דם. בניקור המותני שהיה דמי, הודגמו 24 תאים בלבד (תואם לניקור הטראומתי), חלבון מוגבר מעט וגלוקוז תקין בהתאם לדם. CT ראש צוואר עם ח.נ. שהושלם לחיפוש מקור אחר לכאביו – ללא הדגמת ממצא פתולוגי. משטף שפעת שלילי. אושפז לבירור במחלקה פנימית.

במחלקה – התקבלה תשובת תרביות דם על צמיחה של קוקים גרם חיוביים באשכולות, עם PCR חיובי ל-MRSA. הותחל טיפול בונקומיצין. כמקובל בכל חולה עם staph aureus בקטרמיה הוחל בירור לחיפוש מקור וכן נטילת תרביות חוזרות עד לוידוא ארדיקציה.

בקבלת פרופיל רגישויות החיידק :

בתחקור נוסף של היחידה למחלות זיהומיות עולה כי אינו פוקד בתי חולים או מוסדות רפואיים, לא עבר פרוצדורה לאחרונה וללא אף גוף זר. כמו כן, לא ביקר בחו"ל בשנים האחרונות. עם זאת, בשיחה נוספת עם החולה ומשפחתו עולה כי אישתו של המטופל עברה פתיחת אבצס אקסילרי לפני מספר ימים ואילו כחודשיים קודם לכן, ביתו אושפזה במחלקה האורתופדית במוסדנו בתמונה של פיומיוזיטיס משנית ל-MRSA! הבת טופלה ע"י פתיחת האבצס וכן אנטיביוטית – בתחילה בונקומיצין ובהמשך שוחררה עם טיפול ברספרים. פרופיל רגישויות החיידק שבודד מהבת היה זהה לזה של אביה!

האם היתה אפשרות לנסות למנוע את מחלת האב? מה הייתם ממליצים לבת לצורך כך?

שאלת בונוס – האם רגישויות החידק מתאימות ל-MRSA הנרכש בקהילה או בבי"ח?