שימוש מושכל באנטיביוטיקה מושתת על ארבעת הרגעים – נקודות צומת להחלטה על שימוש באנטיביוטיקה לפני ובמהלך טיפול אנטיביוטי בחולה.
- לפני – האם למטופל יש זיהום הדורש טיפול אנטיביוטי? מהי האבחנה המבדלת הסבירה? יש להימנע ממתן טיפול אנטיביוטי כאשר הסבירות לזיהום חיידקי נמוכה! חשוב לשקול באבחנה המבדלת זיהומים לא חיידקיים או אטיולוגיה שאינה זיהומית העשויה להוביל לבדיקות וטיפול שונים מטיפול אנטיביוטי.
- לפני – האם בצענו בירור אבחנתי זיהומי רלבנטי לאבחנה המבדלת לפני התחלת הטיפול האנטיביוטי? המטרה להשיג אבחנה מיקרוביולוגית שתאפשר טיפול מיטבי תרביות דם (2 זוגות לפחות), תרבית שתן או כיח לפי הצורך, תרבית מאתר גוף אחר החשוד למקור זיהום, שתן ל-STD וכו'
- כעבור 48-72 שעות. מהי האבחנה המבדלת כעת? האם החולה עדיין זקוק לטיפול אנטיביוטי? האם אפשר לצמצם את הטיפול? לעבור לטיפול פומי? להפסיקו כלל?
- כעבור 72 שעות. האם יש אבחנה זיהומית סופית? האם יש אבחנה מיקרוביולוגית? מהי האבחנה? החלטנו להמשיך טיפול אנטיביוטי – מהו משך הטיפול במחלה הזיהומית?
זכרו!
- בכל התלבטות לגבי טיפול אנטיביוטי (האם לטפל ובאיזה תכשיר) אפשר להוועץ ברופאי היחידה למחלות זיהומיות
- בכל מקרה, יש לתעד ברשומה הרפואית
- מה ההתוויה לטיפול אנטיביוטי והיכן נרכש הזיהום המשוער? (קהילה, מוסד רפואי אחר)
- ממצאים התומכים באבחנת העבודה, הגדרת חומרת הזיהום והבירור המתוכנן
- האם מדובר בטיפול אמפירי או דפניטיבי? (מבוסס תרביות)
- החלטה על סוג התכשיר, מינון והתאמה לתפקוד כילייתי, (לחשב CCT לפני קביעת מינון) דרך מתן נדרשת (פומי ,תוך ורידי), צורך במנת העמסה
*להרחבת הקריאה – מסוכם היטב במאמר המצורף כאן
